פסק-דין בתיק ב"ל 20840-08-11

בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.7.2011.

העובדות

1.      המשיב יליד 1952.

2.      בעניינו של המשיב ניתנו שני פסקי דין, כפי שיפורט להלן:

2.1.   ביום 16.2.2011 ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים (בל 5897/09, בל 6003/09) בנוגע לליקוי בידיו של המשיב, בזו הלשון:

"עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים לאור טענות המל"ל בערעור שהוגש וטענות המערער בערעור שהוגש מטעמו, על הועדה להתייחס לשני עניינים. האחד - טענת המערער כי יש לקבוע לו סעיף ליקוי עפ"י סעיף 35 ולא עפ"י סעיף 41, וזאת לאור החלטות הועדה הקודמות בדבר סעיף ליקוי זה, והשני - הוא טענת המל"ל כי לא ניתן לקבוע נכות לפי סעיף 41(10) בגין יד שמאל ויש ימין כידיים דומיננטיות.

תשומת לב הועדה כי פניה לסעיף 35 תייתר את המחלוקת לענין קביעת סעיף ליקוי 41 בשני הערעורים שהוגשו" (נספח שני לכתב הערעור).

2.2.   ביום5.5.2011 ניתן פסק דין נוסף על יסוד הסכמת הצדדים (ב"ל 40664-12-10), בנוגע לליקוי בברכו של המשיב, בזו הלשון:

"עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשקול אם קיים קרע נוסף בגינו יש לקבוע למערער נכות וזאת בשים לב לממצאי בדיקת האם.אר.אי מיום 13.9.10 ולקביעת הועדה הרפואית לעררים מיום 28.1.04 אשר אינה מציינת בבדיקתה קיומו של קרע כלשהו בברך" (נספח ראשון לכתב הערעור).

3.      בעקבות שני פסקי הדין התכנסה ביום 3.7.2011 הועדה הרפואית לעררים (להלן: הועדה) על מנת לדון בעניינו של המשיב. הועדה בדקה את המשיב, פירטה את הממצאים הקליניים ולסיכום קבעה כך:

"אבחנות: מצב לאחר חבלה בשורשי כפות הידיים.

          מצב שלאחר קרע מיניסקוס ליטרלי בברך שמאל עם שינויים ארטריטיים.

לאור הממצאים הנ"ל מבחינת תפקוד כף היד אין החמרה אך ניתן להתייחס להגבלות לפי ס' 31(4)א' II 10% ובגלל הארטריטיס 10% לפי ס' 35(1)ב' מכיוון שמדובר כפי שעולה בצילום הרנטגן בשינויים ארטריטיים רק בעצם הסירה ועצם הטרפציוס ומבחינת הבדיקה הגופנית מגבלת התנועה שנצפתה היא קלה.

באשר לברך שמאל הממצא בבדיקת ה- MRI הוא אינו חד משמעי מדובר באולי חשד לקרע בחלק האחורי של המיניסקוס באזור שאינו משתתף בתנועת הברך ואינו בעל משמעות פונקציונאלית או מסוגל לגרום בתפקוד הברך. יתרה מזאת הבדיקה הגופנית לא מצאה גם היא סימנים קליניים לקרע של המיניסקוס. ולכן יש להעניק נכות לברך השמאלית רק לפי השינויים הארטריטיים המשניים משמע 20% לפי סעיף 35(1)ג'" .   

4.      על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

טענות הצדדים

5.      המערער (המוסד לביטוח לאומי) טען שלוש טענות. האחת, טעתה הועדה כשקבעה למשיב נכות כפולה לפי סעיף 35(1) לתקנות, הן בגין הפגיעה בברך והן בגין הפגיעה בשורש כף היד. מדובר במחלה ניוונית רב מפרקית ולכן אין מקום לקבוע נכות בגין כל מפרק בנפרד, כאשר ההבדל בין הסעיפים הוא לעניין גובה ההשפעה הקיימת למחלה על התפקוד והתנועות ללא קשר למספר המפרקים הנפגעים. השנייה, היה על הועדה לקבוע נכות לפי סעיף 35(1)(ב) בלבד שכן אין כל ממצא בדבר הגבלה בינונית אצל המשיב בידיו או בברכו. השלישית, הועדה שגתה כאשר קבעה למשיב נכות בגין שיתוק בעצב ה- medianus לפי סעיף ליקוי 31(4) מבלי שהבדיקה או הממצאים מצביעים על שיתוק כאמור.

6.      מנגד טען המשיב כי הועדה ביצעה את הוראות פסקי הדין השונים. הועדה קבעה נכות על פי סעיף ליקוי 35 לתקנות מכיוון שפסק הדין הפנה אותה במפורש לסעיף ליקוי זה. עוד נטען כי מדובר בערעור תיאורטי כי לא קיימת בצדו תוצאה אופרטיבית, חוץ משינוי סעיף ליקוי אחד לסעיף ליקוי אחר. המשיב אף הוסיף כי אין כל פסול בקביעת הועדה שלאיברים שונים יש לייחס מגבלה לפי סעיף ליקוי 35 לתקנות. בנוסף טען המשיב כי יתר טענות המערער הן טענות בתחום הרפואה אשר יש לדחותן.

הכרעה